שדה צפוף של הילות זהובות מעניק לאייקון "כל קדושי הר אתוס" את אופיו החזותי המיידי. האייקון הנייד, שצויר על ידי אמן אנונימי בשנת 1810 ונשמר במנזר ואטופדי בהר אתוס, מאגד לקומפוזיציה אחת את הנזירים, הסגפנים, ההיררכיים ודמויות קדושות אחרות הקשורות לחצי האי האתוני. התאריך, הכתוב בבירור בפינה הימנית התחתונה, מקבע את היצירה בתחילת המאה התשע עשרה, בעוד שהנושא שייך למאמץ רחב יותר לתת צורה חזותית לזיכרון הקולקטיבי של קדושת האתוס. קיומו של אייקון סינקסיס קשור משנת 1796 מראה כי דימויים אלה כבר גובשו זמן קצר לפני הפאנל של ואטופדי.
על רקע שדה כחול בוהק, מופיעה תאוטוקוס המלוכה עם ישו הילד מעל הקהל. היא עונדת כתר ותופסת את הציר האנכי של הקומפוזיציה, מוקפת בקרניים זהובות ארוכות המתפשטות באלכסון לצדדים. עננים יוצרים גבול רחב מתחתיה, המפרידים בין הדמות העליונה לבין ההתקהלות הדחוסה שמתחת. הקיצורים MP ΘY ו- IC XC מזהים את אם האלוהים ואת ישו, בעוד שהכתובת הגדולה על פני השדה העליון מכנה את הנושא הקולקטיבי: הקדושים שעסקו בסגפנות בהר הקדוש אתוס.
אייקון כל הקדושים של הר אתוס והמבנה ההיררכי שלו
שני השלישים התחתונים של הפאנל מאורגנים בשורות צפופות. החלל דחוס כמעט עד כדי היעלמות. ראשים חופפים, הילות נוגעות זו בזו, מעברים צרים של כחול או זהב נותרים בין הדמויות. צפיפות זו מרכזית לתמונה, והופכת רצף של קדושים בודדים לגוף מאוחד תוך שמירה על הבחנות דרך תלבושת, גיל, תסרוקת, כתובות ותכונות.
בשורה הראשונה ניצבים היררכיים לבושים בבגדים עשירים, רבים מהם עונדים מצנפות ונושאים ספרי בשורה מעוטרים. בגדיהם מציגים את קטעי הצבע המורכבים ביותר: אדום עמוק, כחול חיוור, ירוק, קרם וזהב, עם דוגמאות פרחוניות וגיאומטריות הפרושות על פני הבגדים. קישוטים אפיסקופליים מרובעים ועגולים תלויים על מספר דמויות, ומוסיפים רמה נוספת של פירוט שטחי. לצידם מופיעים נזירים בגלימות כהות וסגפנים בלבוש פשוט יותר. דמות עומדת מימין מחזיקה מגילה פתוחה מכוסה בכתב, בעוד מספר קדושים בשורות האמצעיות נושאים צלבים קטנים. דרך הבדלים אלה בונה הצייר קטלוג חזותי של חיי הדת האתונים מבלי להפריע לאחדות הקהל.
הפנים מאופיינות באופן אינדיבידואלי בשפה ציורית משותפת. זקנים לבנים ארוכים, זקנים כהים, פנים צעירות, מצח מקומט עמוק, סוגי שיער מגוונים יוצרים קצב מדוד על פני השורות. קדושים רבים מביטים ישירות החוצה; אחרים פונים מעט לעבר דמויות שכנות. ההילות המעגליות החוזרות ונשנות מספקות את הסדר הפורמלי החזק ביותר, דוגמה מוזהבת כמעט רציפה הנמשכת מקצה אחד של הפאנל לקצה השני. שמות שנכתבו סביב או מעל רבים מהם מחזקים עוד יותר את הזהות האינדיבידואלית בתוך הסידור הצפוף.
צבע, כתובות וזיכרון אתוני
כחול הוא צבע עוצמתי באופן יוצא דופן בקומפוזיציה. הוא ממלא את הרקע העליון, מופיע שוב בבגדים ובגבולות, ומדגיש את הזהב החם והאוכרה של ההילות. על רקעו, הגלימה הכתומה-אדומה של תאוטוקוס הופכת למבטא הכרומטי העיקרי של האזור העליון. למטה, פלטת הצבעים הופכת צפופה ומגוונת יותר, ותואמת את הריכוז הגובר של דמויות. עושר נוי, חזיתות היראטיות ומרחב ציורי דחוס נותרו אופייניים למסורת חזותית פוסט-ביזנטית אתונית שנישאה אל המאה התשע עשרה.
הכתובות, באופן משמעותי, ממלאות יותר מתפקיד זיהוי. בחלק העליון הן מגדירות את הנושא כגוף משותף של קדושים אתונים; בין הדמויות הן מחזירות שמות לחברים בודדים בגוף זה. שילוב זה של תואר קולקטיבי וכינוי אישי מתאים במיוחד לנושא הכולל הן סגפנים מפורסמים והן דמויות שנשמרו דרך זיכרון מקומי או נזירי. בערך באותה תקופה, ניקודמוס ההאגורי חיבר נאום הלל לאבות הקדושים שזרחו על הר אתוס, חלק מהיווצרות רחבה יותר של הנצחה אתונית משותפת.
אייקון ואטופדי, שצויר בשנת 1810, שייך לשלב מוקדם בגיבוש האיקונוגרפיה הקולקטיבית הזו. מבנהו ישיר: תאוטוקוס וישו למעלה, הקדושים למטה, עננים וקרניים המקשרות בין שני האזורים. בתוך סכמה ברורה זו טמונה מורכבות חזותית ניכרת - פאר אפיסקופלי לצד צנע מנזר, דמויות בעלות שם בתוך שפע כמעט בלתי מוגבל, צבע מבריק דחוס לשדה ציורי רדוד וצפוף. על פני המרשם התחתון, ההילות הצמודות ממשיכות כמעט ללא הפרעה עד לקצוות הפאנל.
(התרגום נערך על ידי נ. ג'ונס.)